כללי

אודות עמרי ניצן

נולד ב 1950 בתל אביב ועבר את המסלול של בית חינוך א.ד. גורדון.
ואחריו "תיכון חדש", שני בתי ספר שנתנו מרחב מחיה לכישרונות בתחום האמנויות. ההצגה הראשונה שביים היתה בכתה ה' בגיל 10, "אמיל והבלשים" של אריך קסטנר. בתקופת התיכון הקים יחד עם קבוצת אוהבי תיאטרון מכמה תיכונים תיאטרון שנקרא "להקת הזמן". בין השאר ביים בתיאטרון זה את ה"זמרת בעלת הקרחת" של יונסקו, "בלב ים" של מרוז'ק ושני מחזות מקוריים "הקור" ו"השעון" של חנן עזרן. בלהקה היו שותפים בין היתר, בני 15 -17 מיכה לבינסון, מיכל גוברין, מיכאל הנדלזלץ . "תיאטרון הזמן" נדד בין תיכוני ת"א – תיכון עירוני א', תיכון חדש, תיכון עירוני ד' וה', כשהתפאורה נישאת על עגלה עם סוס מתיכון לתיכון. אחת המחמאות המעליבות ביותר על עבודתו של עמרי ניצן, נאמרה מפי עדה בן נחום שנים לפני פטירתה. לדבריה, ההצגה הטובה ביותר שביים עמרי ניצן היתה בגיל 16, "הזמרת בעלת הקרחת". "מחמאה" זו נאמרה אחרי שביים בתיאטרון הרפרטוארי  כ-30-40 הצגות.

לאחר שסיים את לימודיו בתיכון בהצלחה, שרת עמרי 3 שנים בצה"ל בין השאר בטירונות הנדסה קרבית, קורס צניחה וחייל בלהקה הצבאית של פיקוד מרכז.

אחד מאנשי התיאטרון המרכזיים בישראל, שראה את הצגותיו המוקדמות של עמרי ניצן בימי נעוריו ובזמן הצבא  והתרשם, היה יעקב אגמון שניהל אז את תיאטרון "בימות". אגמון הזמין את ערי לביים בתיאטרונו אבל עמרי, באיפוק, ויתר על הצעותיו של אגמון ונסע ללמוד בימוי בלונדון ב"Drama Center London" – שקיים קורס בימוי בן שלוש שנים, כשבכל כיתה כ-10 תלמידים. באותה כיתה עם עמרי למד בין השאר גם אדריאן נובל, שהפך מאוחר לאחד הבמאים הבולטים בלונדון, ולימים כיהן במשך כחמש עשרה שנה כמנהל ה"Royal Shakespeare Company".

בלונדון, בנוסף ללימודים האינטנסיביים והתובעניים בקורס הבימוי שימש עמרי כסטודנט-אסיסטנט לבמאי ד"ר ג'ונתן מילר ב"National Theatre London", בתקופת ניהולו של סר לורנס אוליביה. כמו כן שימש כסטודנט-אסיסטנט לבמאי טרי הנדס, ב"Royal Shakespeare Company".

עם סיום לימודיו ב-1974 ביים את הצגתו הראשונה בתיאטרון הרפרטוארי בישראל, בתיאטרון הבימה, את המחזה: "על קלות דעת וצביעות" מאת רב אהרון וולפסון, שנכתב בתקופת האמנסיפציה ותורגם לעברית שהיא פסיפס של ציטטות מהתנ"ך וממקורות עבריים עתיקים. ההצגה זכתה להצלחה לא שגרתית עברה מהבימרתף לאולם מסקין ומשם לאולם רובינא והופיעה בכל רחבי הארץ, ואף צולמה ושודרה ע"י הערוץ היחיד שהיה אז בטלויזיה הישראלית, הערוץ הראשון. על הצגה זו זכה עמרי בפרס "כינור דוד" כבמאי השנה וההצגה זכתה בפרס הצגת השנה.

בהמשך, התמנה עמרי כבמאי-בית בהבימה ושימש בתפקיד זה עד 1979, במסגרת זו באה לידי ביטוי השקפת עולמו שהתיאטרון הישראלי צריך לאתר את קלסתר פניו הייחודיים כלומר, תיאטרון על דעת המקום ועל דעת הזמן. ברפרטואר אותו ביים אפשר לזהות שילוב של מחזאות ישראלית חדשה, כמו "מי תהום" של הלל מיטלפונקט, "הביתה הביתה", ו"ליל כלולות" של יהושע סובול, "האוצר" עפ"י שלום עליכם מאת יעקב שבתאי, ובקצה השני של הקשת הרפרטוארית קלאסיקה בתרגום חדש ובטמפרמנט וקווי אופי שצומחים מהאדמה הישראלית: "חלום ליל קיץ" מאת שייקספיר בתרגום ט כרמי, "הלילה השנים עשר" מאת שייקספיר בתרגום רפאל אליעז ודן אלמגור, ומחזאות מודרנית משמעותית לזמן ולמקום כמו "המטבח" מאת ארנולד ווסקר.

ב-1979 הוזמן עמרי לתיאטרון הקאמרי להיות חבר בהנהלה האמנותית. במסגרת תפקיד זה ביים את "מותו של סוכן" מאת ארתור מילר עם יוסי ידין ואורנה פורת הצגה שזכתה להצלחה רבה ולפרסים.

ב1980 הזמין נעם סמל, המנכ"ל שזה עתה התמנה בתיאטרון חיפה את ניצן לשמש לצידו כמנהל האמנותי.

הרפרטואר שעלה בתיאטרון חיפה באותן שנים, היה ברובו מקורי-ישראלי וכלל את הבכורות העולמיות של "גטו", "נפש יהודי" ו"הפלשתינאית" מאת סובול, הבמה בשפה הערבית שהעלתה את "האי" מאת פוגארד, "מחכים לגודו" מאת בקט. בשנות ניהולם של סמל-ניצן כינתה לא פעם העיתונות הארצית את תיאטרון חיפה כ"תיאטרון הלאומי האמיתי של ישראל".

ב-1985 נבחר ניצן לכהן בתפקיד המנהל האמנותי בתיאטרון הלאומי הבימה. זה גרם לכעס גדול ומהדהד בקרב אנשי תיאטרון חיפה והנהלתו, אבל ממרחק השנים אפשר לראות את הכעס הזה כמחמאה, כי אילו היו אדישים לעזיבתו של ניצן, היה אפשר לפרש זאת אחרת.

במשך שש שנים ניהל עמרי ניצן את התיאטרון הלאומי הבימה ובמהלכן, ביים, בין השאר, את "מעגל הגיר הקווקזי" מאת ברכט, "משרתם של שני אדונים" מאת גולדוני,   "סוף ההתחלה" של אוקייסי, ועוד.

ב2 באוגוסט – 1991, ביום בו פלש סאדאם חוסיין לכוויית, נבחר ניצן ע"י ההנהלה הציבורית של פסטיבל ישראל ירושלים להיות מנהלו האמנותי. העיתוי הזה ומשמעותו לגבי פסטיבל בינלאומי יומרני-שאפתני, היה דרמה בפני עצמה. בסופו של דבר, התקיים פסטיבל ישראל בתנופה רבה וכלל להקות מרכזיות בתחום התיאטרון, המחול והמוסיקה מרחבי מהעולם, כשרבים מהדברים הם פרי יזמותיו של עמרי, בין השאר: התיאטרון של פיטר ברוק, הברלינר אנסמבל, השאובינה, שניהם מברלין, הבורגתיאטר מוינה, האופרה של וינה, זמריה ותזמורתה,  להקת "לה לה לה יומן סטפס" מקנדה, קרקס ,ארכיאוס, מצרפת, תיאטרון ,"פורה דל באוס" מספרד, ועוד להקות ואמנים מרכזיים מבימות העולם, שהתגייסו לתמוך, לשקם ולהפריח את פסטיבל ישראל ירושלים ולאשש את מקומו בחברה הישראלית, חודשייים אחרי תום מלחמת המפרץ הראשונה.

ב-1993 נבחר עמרי ניצן ע"י המועצה הציבורית של התיאטרון הקאמרי, בהמלצת מנכ"ל התיאטרון נעם סמל וראש העיר דאז, מר שלמה להט, לכהן כמנהל האמנותי של התיאטרון הקאמרי, תפקיד אותו הוא ימלא עד אפריל 2019.

כבמאי אפשר להסתכל על עבודותיו של ניצן בפרספקטיבה שיוצרת אריג שתי וערב של מאונכים ומאוזנים אשר יחד יוצרים תמונה שנותנת ביטוי להשקפת עולם: מחזאות ישראלית מקורית, מחזאות קלאסית בגישה עכשווית, מחזאות יהודית ומחזאות מודרנית עולמית.

חמישה מחזות של ברטולט ברכט: "חתונה", "עלייתה ונפילתה של העיר מהגוני" בקאמרי 1980, "מעגל הגיר הקווקזי" בהבימה, 1987, "הנפש הטובה מסצ'ואן" ב"רזידנץ תיאטר" של מינכן 1989, " אמא קוראז' " בקאמרי 2002.

עמרי ניצן הוא הבמאי הישראלי שביים את המספר הרב ביותר של מחזות שקספיריים: "חלום ליל קיץ" ו"הלילה ה12" בתיאטרון הבימה, "נשי וינדזור העליזות" , "ריצ'רד השלישי", "הסוחר מונציה", "קומדיה של טעויות", "כטוב בעיניכם", "המלט" ו"מקבת" בקאמרי, "מהומה רבה על לא דבר" בתיאטרון חיפה, "כטוב בעיניכם" בתיאטרון באר שבע, האופרה "אותלו" של ורדי באופרה הישראלית.

עמרי ביים רשימה ארוכה של מחזאות ישראלית ויהודית:  "סיפור משפחתי", "המורדים", "היה או לא היה", "האריסטוקרטים" מאת עדנה מזי"א, "רצח" ו"הילד חולם" מאת חנוך לוין, "בדנהיים" מאת אפלפלד, "גטו" מאת סובול . בין השאר ביים גם מחזאות מודרנית: "המטבח" מאת ווסקר, "מותו של סוכן" מאת מילר, "ביקור הגברת הזקנה" מאת דירנמאט, "אויב העם" מאת איבסן, "דמוקרטיה" מאת מייקל פריין, "יתוש בראש" מאת פיידו, "אמדיאוס" מאת פיטר שאפר, "קברט" מאת מאסטראוף, "מפיסטו" מאת הלל מיטלפונקט ומבוסס על ספרו של קלאוס מאן, "יהודים רעים" מאת ג'ושוע הרמון.

באופרה הישראלית  ביים את "שיקוי האהבה" מאת דוניצטי (הוצגה גם בדויטשה אופר של ברלין ובסבונלינה, פסטיבל האופרה של פינלנד), "האיטלקיה מאלג'יר" מאת רוסיני, "אותלו" מאת ורדי, "מסע אל תום האלף", מוסיקה מאת יוסף ברדנשווילי, מאת א. ב. יהושע (שהוצגה גם באופרה של רומא), "הילד חולם" מוסיקה מאת גיל שוחט, מאת חנוך לוין. (הוצגה גם בפסטיבל "מאי פסטשפילה" בוויסבאדן), "עלייתה ונפילתה של העיר מהגוני" מאת ברכט ווייל, בטוקיו ביים את "נבוקו" ובאופרה של אנטוורפן את "שמשון ודלילה" מאת סן סאנס.

נוסף לעבודות הבימוי בארץ ביים בחו"ל בין השאר:

"הימים הטובים" מאת בקט סמואל בלונדון  Act-inn Theatre, London

"הנפש הטובה מסצ'ואן" מאת ברטולט ברכט  Bayerisches Staatsschauspiel, Munich

האופרה נבוקו" מאת ורדי בטוקיו בניצוחו של דניאל אורן,

"שמשון ודלילה" מאת סן סאנס, באופרה של אנטוורפן בבלגיה.

הצגות בבימויו של עמרי ניצן שהוזמנו להופיע בחו"ל:

"משרתם של שני אדונים" פסטיבל גולדוני בונציה וברומא סתיו 93'.

"קומדיה של טעויות" סיור הופעות בתיאטרון העירוני של בודפשט הונגריה, Vigzsinhaz, Budapest  ובתיאטרון הלאומי של אוסטריה, Burgtheatre, Vienna ,  באביב 97

"סיפור משפחתי" סיור בגרמניה Bonn  Schauspiel,  Weimar National theater,  Theater der Stadt Heidelberg  חורף 98.

"רצח"  – פסטיבל פארמה באיטליה סתיו 98. סיור נוסף התקיים בגרמניה והתחיל בויימאר "בירת התרבות של אירופה לשנת 1999".

"המורדים Frankfurt Schauspielhaus 2001 ".

האופרה "שיקוי אהבה" Savonlinna Oper Festival, פינלנד 2000  וב Deutsche Oper, ברלין 2005.

"המלט" פסטיבל שקספיר הבנלאומי בגדנסק, פולין אוגוסט 2005.

"המלט" פסטיבל שקספיר הבנלאומי בבוקרשט, רומניה מאי 2006.

"המלט" פסטיבל שקספיר הבינלאומי בוושינגטון, מרץ 2007.

"המלט" בקליבלנד פלייהאוס, אוהיו, ארה"ב, מאי 2008

"מסע אל תום האלף- Rome Opera ," איטליה 2008.

"המלט" במרכז האומנויות של שנחאי, סין, מרץ 2009.

"המלט" בתיאטרון האומות, מוסקבה , רוסיה , 2009.

"הילד חולם", פסטיבל ויסבאדן, גרמניה מאי 2012.

פרסים: זכה בפרס טנא לבימוי. זכה 4 פעמים כבמאי השנה בפרסי "כינור דוד" ופעם אחת בפרס "ורד הכסף" כבמאי השנה. חתן פרס עיריית תל אביב (פרס רוזנבלום) לשנת 2000. זכה 5 פעמים בפרס התיאטרון הישראלי בקטגורגיית "במאי השנה": על רצח שזכתה גם בפרס "הצגת השנה" (1997), על המורדים שזכתה גם בפרס "הצגת השנה" (1998), על המלט שזכתה כהצגת השנה (2005) על גטו (2011) ועל קברט שזכתה גם כ"הצגת השנה" וגם כ"מחזמר של השנה" (2012). כמו כן זכה בפרס התיאטרון הישראלי בקטגוריות הבאות: פרס "הקומדיה של השנה" קומדיה של טעויות (1996), פרס "ההצגה המחודשת של השנה", על כטוב בעיניכם(2001), על ההצגה אמדיאוס (2009).

ב-1997 זכה בתואר "איש השנה בתיאטרון" מטעם העיתון "ידיעות אחרונות" וערוץ 2, ובאותו תואר מטעם העיתון "מעריב".

בשנת 2010 נבחרה המלט כהצגת העשור בתיאטרון הישראלי על ידי אקדמיה שמנתה כחמישים אנשי אמנות וציבור.

עמרי נשוי לרנה ניצן, כלכלנית ובנקאית ואב לארבעה: עודד (שהגיע מן המוכן) ושלוש בנות אנה, והתאומות רוני ומאיה.

עמרי ניצן בלהקה הצבאית

תוכניות עם ועל עמרי ניצן

להיות שחקן - תוכנית בהנחיית עמרי ניצן - ערוץ 1

עמרי ניצן עם אורנה פורת

עמרי ניצן עם ג'יטה מונטה

עמרי ניצן עם זהרירה חריפאי

עמרי ניצן עם עודד תאומי

לה סקאלה - חנוך לוין

תמונות מחדר חזרות