הצגות, בימוי אופרות בארץ ובעולם

"שמשון ודלילה" מאת סן סאנס באופרה של אנטוורפן בבלגיה – 2009

שמשון הגיבור כ"שהיד הראשון בהיסטוריה" באופרה "שמשון ודלילה"
גרסה אקטואלית לאופרה "שמשון ודלילה" בבימוי עמרי ניצן ואמיר ניזאר זועבי תועלה בבלגיה

הבמאי הפלסטיני אמיר ניזאר זועבי ועמיתו הישראלי עמרי ניצן מביימים בימים אלה גרסה לאופרה "שמשון ודלילה" של סן-סאנס. השניים לא שינו את תוכנה של האופרה, אך הלבישו את הכובשים בבגדים מערביים ואילו את הנכבשים בתלבושות המזוהות עם תושבי עזה. האופרה תועלה בבכורה עולמית ב-28 באפריל בבית האופרה של אנטוורפן בבלגיה, בניצוחו של תומאס נטופיל, ובתפקיד הראשיים ישתתפו הטנור קרל טורסטון והמצו-סופרן מריאנה טרסובה.

סיפור האהבה המקראי שבמרכזו גבר ואשה משני מחנות אויב, הפך על פי גרסת זועבי וניצן למיקרוקוסמוס לבעיות הפוליטיות הגדולות של אזורנו. מתוארת בו מציאות פוליטית של מדכאים ומדוכאים, של כיבוש ודיכוי, שמובילים את שמשון להיות השהיד הראשון בהיסטוריה.

את הרעיון לבימוי המשותף הגה מנהל בית האופרה הבלגי, אביאל קהאן, שהציע את הרעיון לניצן. המנהל האמנותי של הקאמרי בחר בזועבי כמי שיעבוד לצדו. "קיימנו דיאלוג במשך שנתיים, בעיקר בימי שבת חופשיים, ומצאנו שפה משותפת, למרות שהיו גם קשיים לא מעטים", סיפר אתמול ניצן. "התקופה שאני באנטוורפן היא על חשבון ימי החופשה שלי, ומדי שבוע אני חוזר לארץ ליומיים-שלושה".

לדברי ניצן, ההיסטוריה היא שגרמה לחילופי התפקידים בעיבוד הנוכחי. "לא שינינו דבר באופרה של סן-סאנס, אבל ביצירה עצמה יש אספקט פוליטי וכך בעבודה שלנו: שמשון הוא שהיד ודלילה היא אהובתו ממחנה האויב. אם תרצי – היא פטריוטית לוחמת של עמה". ניזאר זועבי, המגדיר את עצמו כבמאי פלסטיני עם תעודת זהות ישראלית, אמר כי האופרה הזו היא פסימית בבסיסה. "היא מתחילה בכיבוש אכזרי ונגמרת בטבח. ברור שהמלחמה היא בין ישראל לפלסטינים, וכאן בהיפוך תפקידים מהמקור, אבל זו יכולה להיות גם המלחמה בין האמריקאים לעיראקים. זה אותו המנגנון. זו אופרה על מכניזם של כיבוש. זה לא מניפסט פוליטי, אבל זה כן עבודה פוליטית ואני לא מתבייש בכך".

לדברי זועבי, הנושא לא יהיה זר לצופים הבלגים. "הקהל הזה חשוף לסכסוך שלנו, שהפך לחוד החנית לסכסוך העולמי – מכיבוש עיראק עד אפגניסטאן. מלבד זאת, לבלגים יש מאורת שרצים משלהם אחרי שהיו בקונגו ורצחו ובזזו שם. 3,000 שנה עברו מאז שהמיתוס נוצר ועדיין מדברים על אותו מצב רק שהשחקנים התחלפו בתפקידים: הישראלים הם היום כובש אכזר, ואנשי עזה הם כיום הנכבשים, החיים על סף רעב".

ניצן אומר כי אין במסרים הפוליטיים באופרה ניסיון להיענות לטרנד האירופי הצמא להציג עמדה לרוב פרו פלסטינית. "אני מאמין לדברי מנהל האופרה, אביאל קהאן, שלפיהם האופרה היא אמנות חיה ובועטת ולא מוזיאונית. העבודה מעוררת עניין רב בתקשורת הבלגית, גם משום שהאופרה כאן היא מוסד חשוב, אבל גם בשל הצירוף של במאי ישראלי ופלסטיני והקונספט המיוחד הזה, שהוא ביטוי אותנטי של ההשתקפות שלנו במיתוס התנ"כי".

במידה רבה, גם שני הבמאים הם משני מחנות. "לא חתמנו על הסכם שלום", אמר ניצן, "אבל במפגש בינינו היה מקום לדעה אחרת. העבודה עם אמיר הכניסה בי חוסר שקט מוחלט ועושר גדול של הבנה. ובדיאלוג שבו אחד מניח לבנה והשני מניח עוד לבנה יש מידה של ויתור, ופתיחות ונדיבות. כל מיני דברים שאינם אופייניים לבמאים".

זועבי: "אנחנו במצב מתמשך של חילוקי דעות. אבל ברגע שאתה שותף אתה מחליט לגייס את כל הנדיבות, ולעמרי יש הרבה נדיבות".