הצגות, מנהל אומנותי ובמאי תיאטרון הקאמרי 1993-2108

"באדנהיים 1939" מאת אהרון אפלפלד – 2006 התיאטרון הקאמרי

"באדנהיים 1939" מאת אהרון אפלפלד – 2006 התיאטרון הקאמרי Bodenheim 1939" by Aharon Appelfeld 2006 The Cameri Theatre"

יוצרים: אהרון אפלפלד , עודד תאומי , גיל שוחט , ערן בניאל בימוי: עמרי ניצן ומיכה לבינסון מוסיקה: גיל שוחט תפאורה: רות דר תנועה: עידית הרמן תלבושות: רות דר משתתפים: עדי גילת , דינה בליי , מיכל אבולעפיה , התזמורת הקאמרית הישראלית , עמנואל חנון , אליאן ולג'י , מיה וייזר , מיכל הרמן , יוחאי גינתון , דירק קונש , עודד צדוק , לי מאיר , טקנורי קאואהרדה

מתוך העיתונות:

באדנהיים 1939

הביקורת משבחת באדנהיים 1939 עיר נופש

 

 

…רות דר עיצבה במה חלומית. התאורה המצוינת ורבת ההשראה שעיצבה קרן גרנק.

תאומי עושה זאת בקלילות. שישי משחקו באים כאשר המספר החביב הופך לפרשן חד לשון. תמונות מלאות קסם…הלהקה כולה משחקת ומתנועעת בחיות רבה.

רעיונות בימתיים יפהפיים …

מהתיאטרון הקאמרי צצה ועלתה כמעט בלי משים התהייה אם סיפורו של אפלפלד איננו בעצם על ישראל 2006. (הבמה 27.11.2006)

 

…היצירה של שוחט היא דרמטית ויפה ביותר.

התזמורת הקאמרית הישראלית בניצוחו של שוחט מגישה ביצוע מרשים ובמיוחד שלושת חברי שלישיית כלי הקשת שמגישים ביצוע עדין ומרגש.  (ידיעות אחרונות27.11.2006)

…אירוע הבימתי ייחודי… חוויה חונקת גרון.

מיכה לבינסון עומרי ניצן ועידית הרמן מנווטים יפה בין קטעים כמעט בידוריים, ובין תמונות תנועה מצמררות בעוצמתן…

גיל שוחט יודע לכתוב ולתזמר מרקם צלילי שהוא גם יפה וגם יוצר מתח קודר, וגם לשבור את הלב במלודיה ענוגה.

(הארץ 27.11.2006)

 

יצירת מופת.. הפקה בימתית משובחת…עידית הרמן בונה  תמונות מצמררות…

בדנהיים 1939 היא יצירה מרתקת בעיקר כיוון שיוצריה השכילו לסמוך על החיבורים שייעשו בראשו של הצופה.  ( 27.11.2006 YNET)

… תמונות מלאות קסם…. (הבמה 27.11.2006)

…אירוע בימתי ייחודי…

(הארץ 27.11.2006)

יצירת מופת.. הפקה בימתית משובחת….  ( 27.11.2006 YNET)

ביצוע מעולה מכל הבחינות…בימוי ,משחק ,תנועה ,מוסיקה  (הצופה 26.11.2006 )

מופע בין תחומי שהוא פרי של שיתוף פעולה בין תיאטרון הקאמרי, התזמורת הקאמרית הישראלית ותיאטרון קליפה והוא משלב ספרות, תיאטרון, מוזיקה ומחול. קהל נופשים נהנתני של הבורגנות היהודית מתאסף כמדי שנה בבדנהיים, מצפה לפתיחתו של פסטיבל האמנויות הססגוני וממשיך להתעלם מסימני הפורענות שאותותיה הולכים ונעשים יותר ויותר מוחשיים, עד לאיסוף הבלתי נמנע בתחנת הרכבת, רגע לפני שהם נדחסים לתוך קרונות המשא שיובילו אותם מזרחה.